<h1>שבלי הלקט סימן ס"ג</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ואילו שמנים שאסור להדליק בהן בשבת, כדתנן לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב. ואפילו מהותכין אין מדליקין בהם, כחכמים דאמרי אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. אמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו מוסיף עליו שמן כל שהוא ומדליק. ודווקא הני אבל שאר שמנים אין מדליקין בהן, אפילו הוסיף עליהן שמן. וכל אילו השמנים שאין להדליק בהן, לפי שאין נמשכין אחר הפתילה וגזרינן שמא יטה. נפט ועיטרן מפני שריחן רע וגזרינן שמא יניחנה ויצא. ודווקא היכא דאיכא שמן זית. אבל היכא דליכא שמן זית מדליקין בכולן, דתניא עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים וכל'. ומה שנהגו להדליק בנרות שלזכוכית ונותנין שמן למעלה ומים למטה וכשהגיע למים כבה, הקשה רבינו תם מיהא דתניא נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה ואפילו מערב שבת ואין צריך לומר בשבת, הא למדת שגרם כיבוי אסור. ותירץ אחי ר' בנימן נר"ו, דלא דמו ניצוצות להנך נרות, דניצוצות לאלתר דנפלי מיד מיכבו, וכדמפרש בגמרא, מפני שמקרב את כיבויו ואפילו רבנן דמקילי טפי בפרק כל כתבי הקודש, כדתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מליאים בין ריקנין בשביל שלא תעבור הדליקה, בכי האי גוונא בניצוצות אסרי. ואפילו ר' יוסי דמחמיר טפי, כדתנן ר' יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מליאים מים, בכי האי גוונא דנירות יש לומר דשרי, דלא דמו אלא לכלים ישנים המלאים מים, דכד אתיא דליקה לגביהו מכבו. ואפילו ר' יוסי לא אסר אלא בחדשים שהן נשברים קודם שתבוא אליהם הדליקה, אבל בישנים שרי. והכי מיתוקמא בסוף פרק כירה. והגאונים ז"ל השיבו כך ראינו שמותר לעשות כן ואינו מעניין האמור נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה, ולא מעניין ר' יוסי דאסר למלאות כלים חדשים מים לגבי דליקה, דהתם עיקר מחשבתו לכך, אבל הכא אין עיקר מחשבתו לכך אלא שמא אין לו יותר שמן, או כדי שיהא אורה צלול, לכך אינו אסור. וכך נהגו ישראל להדליקם בבתי כנסיות משום כבוד. וכך נוהגין בישיבה ובבית רבינו שבבבל. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל.
